"החיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים תכנונים" שרו הביטלס, ובזמן שתכננתי קרו לי בחיים דברים מעניינים.
ביניהם קיבלתי פניה מאשה מבוגרת ותיקת המושב בו גדלתי שרצתה כל כך לספר את הסיפורים הפיקנטיים, ההם שלא מספרים בספרים הרשמיים על איך נראה המושב בתחילתו וכמה החיים היו קשים לצד הנאות קטנות, לעיתים גנובות ומתוקות הפכו אותם לשמחים ומשמעותיים. אשה חכמה, חריפה ומצחיקה אבל עברית לכתוב לא ידעה, כך שמצאתי עצמי בביתה, מריחה תבשיליה (ולפעמים גם טועמת) ומקלידה את מה שהיא מספרת. 

הקפדתי לשמור על שפתה הכה-מצחיקה והסיפורים הפכו לספר. איש אחר פנה אליי עם כמאה וחמישים שירים שכתב ברגע שהתגלתה המחלה. עד לאותו הרגע כלום לא נכתב ומאותו הרגע נבע המעיין והאיש החכם והזכרן תיאר בצורה פיוטית וציורית הזוכרת היטב את חייו ומחשבותיו באמצעות מילים סדורות - שירים. ליוויתי את כתיבתו בקריאתם, בחירתם, סידורם ועריכתם. איש אחר כתב ספר לילדים סיפורים הכתובים כשירים נפגשנו יחד ושוחחנו על איך כותבים לילדים גם כשהתכנים קשים. ערכתי יחד איתו את הספר שראה אור לא מזמן והומלץ בשבוע הספר על-ידי נשיא המדינה. אחר כך כתבתי סיפור של משפחה - ארבעה סיפורים בספר אחד. חלקם נכתבו על ידם חלקם הוקלדו על ידי ונערכו. בתהליך גיליתי שהבאתי את איכותיי הן כביבליותרפיסטית והן כקצינת נפגעים לשעבר. הן את הילדה שהייתי ומפעמת בי עדיין והן את האשה והאמא שאני עכשיו.

זה תהליך עדין ואישי ולא מתאים לכל אחד. לעיתים עולים תכנים שהיו מוחבאים היטב מאחורי שנים ופתאום הם כאן. לעיתים תוך כדי הכתיבה סיפור החיים משתנה ובעיקר נקודת המבט עליו משתנה. מעצימה. והסיפור מתועד ונשאר. מתנה.

אז אם התהליך הזה מתאים לך ויש מחשבה על סיפור אישי שרוצה לבקוע. אני כאן ואשמח ללוות.